גזר דין בתיק ת"פ 2199-08

1.         הנאשמות הורשעו לאחר שמיעת הראיות בביצוע עבירה של חבלה חמורה, בניגוד

            לסעיף 333 ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

2.         בעת הרלוונטית לכתב האישום התגוררו הנאשמות בשכנות לאפרים שקולניק

            (להלן:"המתלונן") בבנין משותף ברח' *** ב*** (להלן:"הבית").

            ביום 4.1.07  בשעה 17:00 הגיע המתלונן לחניית הבית ובינו לבין הנאשמת 1 התפתחו                     

חילופי דברים. המתלונן הניף את ידו לעברה של הנאשמת 1 ולאחר שחשש כי בכוונתה לנשוך את אצבעו הדפה לאחור לבל תעשה כן.

מיד לאחר מכן הזעיקה הנאשמת 1 למקום, בצעקות, את ביתה, הנאשמת 2 ושתיהן הכו בידיהן את המתלונן בכל חלקי גופו, דחפוהו והפילוהו ארצה. באותן הנסיבות נטלה הנאשמת 1 קסדה, ששמט המתלונן מידו והכתה באמצעותה את המתלונן בפניו. כתוצאה מהאירוע נגרמו למתלונן סימנים אדומים על גופו וצווארו , דימום, 2 חתכים ושבר באפו וכן שבר בקמיצה של כף ידו השמאלית.

3.         ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת המעשים המיוחסים לנאשמות , נקיטת אלימות בצוותא וכן את חומרת תוצאות המעשים, אף כפי שעלה מתצהיר נפגע שהגישה. לדבריה, לאור כך ועל רקע האלימות הגואה במחוזותינו על בית המשפט להשית ענישה מחמירה, הגם שהנאשמות נעדרות עבר פלילי.

על כן עתרה המאשימה לגזור על הנאשמות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

4.         ב"כ הנאשמות טען בהסתמך על פסיקה שהגיש, כי הנאשמות חוסות בצל הגנה מן הצדק אשר אף אם לא יהא מקום לבטל את כתב האישום נגדן יהווה הדבר נימוק לקולא בגזירת עונשן. שכן לאחר חקירת הנאשמות ע"י המשטרה הודע להן כי התיק נסגר בשל חוסר עניין לציבור.  כשנה לאחר קבלת הודעה זו הודע לנאשמות כי הוחלט להגיש כנגדן כתב אישום , לאחר קבלת ערר שהוגש ע"י המתלונן. כמו כן לנוכח תיקון כתב האישום לחומרה .

עוד טען ב"כ הנאשמות באשר לאשם התורם מצידו של המתלונן וחלקו בהסלמת המצב.

5.         לעניין הנאשמת  1 טען בא כוחה בהסתמך על מסמכים שהגיש, כי הינה מוכרת כנכה ומצבה הבריאותי רע ומר. כמו כן כי בגין כך אף נמצאה בלתי כשירה לריצוי עבודות שירות.

עוד ציין ב"כ הנאשמות את מצבה המשפחתי הקשה של הנאשמת 1 ואת העובדה כי הינה אם לבן 25 שנים הסובל מפיגור שכלי, אשר טיפולו עליה.

6.         לעניין הנאשמת  2 טען בא כוחה  כי המדובר בבחורה צעירה ללא עבר פלילי שכל עתידה לפניה. כמו כן כי מצבה הכלכלי רעוע והינה נדרשת להשבת חובות ועל כן אין להטיל עליה מאסר ולו בעבודות שירות על מנת שלא יגדע מטה לחמה.

עוד טען ב"כ הנאשמות כי אין המדובר באירוע מתוכנן מראש אלא כי הנאשמת 2 נקלעה למצב דברים בו ראתה את אמה נאבקת ומבקשת עזרה.

הוסיף וציין ב"כ הנאשמת כי חלקה של נאשמת 2 באירוע על פי הכרעת הדין הינו מינורי אל מול זה של הנאשמת 1 ועניין זה אמור לבוא לידי ביטוי לקולא בבוא בית המשפט לגזור את דינה.

7.         ב"כ הנאשמות עתר לבית המשפט להטיל על מרשותיו ענישה הצופה פני עתיד ברכיב המאסר ועל הנאשמת 1 להשית בנוסף קנס. כמו כן להימנע מהשתת פיצוי, לאור ההליך האזרחי התלוי ועומד בין הצדדים .

דיון

8.         הנאשמת 1 ילידת שנת 1958 וביתה, הנאשמת 2 ילידת שנת 1983. שתיהן נעדרות כל עבר פלילי.